הרהורים ו-"טיפים" שישדרגו לך את החיים והזוגיות (חלק ראשון)

מעת לעת אני ממליצה לעשות בדק בית.
להתבונן פנימה, ולפנות זמן לחשבון נפש.
בדרך כלל זה קורה בכניסת שנה חדשה עברית או לועזית,
ביום ההולדת, בסתיו באביב או פשוט כשמרגישים.

אני נוהגת לעלעל בדפי היומן, בו רשומים אירועים, אנשים שפגשתי, מטלות שבצעתי.
דרך מעולה לבחון עם אילו אתגרים התמודדתי, וכיצד פתרתי דברים –
שהיו אז בבחינת מטרה, יעד, רצון או שאיפה.
לקבל פרופורציות ולהיזכר כיצד צלחתי את המשימה,
ובכך לדעת באילו כלים ניתן להשתמש כעת כדי להתגבר על דברים חדשים.
לעיתים במבט מההיפך, ניתן לשים לב לאותם דברים שכל כך רצינו ולא התרחשו,
ובדיעבד השתלשלות הדברים הייתה לטובתנו.

יש בכך הזדמנות לעשות ניקיון יסודי של הנפש ושל תת המודע.
לאוורר רגשות, מילים, מחשבות, אמונות ודפוסי חשיבה.
להתבונן פנימה באומץ ולבדוק היכן יש צורך לשחרר את הישן, ולהתרענן בגישה חדשה.
היכן נכנסנו ל-"לופ" מחשבתי ואנחנו על טייס אוטומטי שמניב את אותן התוצאות,
ולמעשה לא מוביל אותנו לשום מקום.
זמן נפלא לחשב מסלול מחדש ולצאת לדרך חדשה.

להתבונן לעומק בבחירות שלנו, כיצד אנו בוחרים להתמודד,
או לעיתים בוחרים להימנע…ולמעשה משחזרים את אותם הדברים שוב ושוב.
אגב, זה תקף גם לגבי קשרים ותקשורת עם אנשים.
לעיתים עלינו לבדוק בזהירות אך באינטגריטי,
מדוע אנו נשארים בסביבה או בחברה שאינה נעימה לנו.
האם אנו פועלים מתוך דחף, מתוך ריצוי,
והעיקר שנהיה אהובים ונמצא חן בעיניהם,
או שאנו אמיצים מספיק להבין שתפקידם בחיינו הסתיים,
ואנו משחררים אותם באהבה.

ישנה נקודה נוספת וחשובה לא פחות.
לפעמים אנשים ממגנטים לעצמם משהו או מישהו מופלא לחיים.
מרגישים שמחה פנימית ואושר עילאי, ממש כאילו התרחש נס בחייהם.
אך פחדים ישנים, רעשים קטנים, כמו נחשים חודרים למחשבתם,
והם חשים עמוק בפנים שאינם ראויים לזה.
לא מסוגלים להכיל את הטוב.
מתחילים לחפש חסרונות או לא להאמין שהטוב והשפע אמיתיים.
ואז, בשבריר שנייה או במילה הם יעשו משהו שיפר את האיזון,
וימוטט הכל כמו מגדל קלפים.

לעיתים אדם הופך מריר וקורבני, משהו ילדותי מתפרץ ממנו.
מקום בו האנרגיות ירודות והביקורתיות וההאשמה פועלות ללא מעצורים.
חשוב לשים לב מתי ביקורת עצמית או בקרה לנעשה סביבנו היא מועילה,
ומתי חלילה ביקורת כמו קורבנות הופכת לקרב, רקב, קבר…

למה הדבר דומה? לאדם שזכה בפיס, בזבז את כספו וחזר להיות דלפון.
יתרה מכך, מי שהתרגל לעבוד עם אנשים ביקורתיים, או רעילים,
וכשהופיע שותף נעים ונינוח ראו בו תחרות והכל השתבש.
חשוב לשים לב לפרטים ולהשתדל לא לעשות השוואות לעבר.
ללמוד מהניסיון אך יחד עם זאת לפתוח את הלב,
לטפל בפחדים ובחרדות כדי שלא ישפיעו לרעה על מערכות היחסים בהווה.

חשוב לשים לב מאיזה מקום אנו פועלים. באיזה תדר אנו נמצאים.
כוונתי היא שתדרים הם כמו מוסיקה.
עלינו לשים לב האם אנו נמצאים בתדר בו המוסיקה נעימה,
או שמא היא צורמת? או אולי היא על גל שקט ואינה נשמעת כלל?
היכולת לאזן תדרים ולפעול ממקום של יושרה פנימית, ממקום אוהב ונקי –
היא הבסיס לצמיחה ולהגשמה.

מחכה שיקרה לך נס?

שאלת את עצמך פעם מהו נס, והאם ניסים מתרחשים רק באגדות?
מבחינתי כל דבר שקורה לנו ומסונכרן עם המציאות שלנו הוא בגדר נס.

לפעמים גם דברים קטנים לכאורה:
מילה שנאמרת, תחושה שמגיעה, צירופי מקרים, מפגש אקראי.
אפילו שיחת טלפון שהיא במקור טעות – יכולה להיות נס.

אותם דברים, מחשבות, הגיגים, שאנחנו אומרים כלאחר יד.
משהו שנמצא עמוק בהבנה, בתודעה שלנו, במכלול הניסיון והידע שצברנו.
כל אלה בעיתוי מתוזמן יכולים להפוך לנס של מי שזקוק למידע הזה.

לעתים היכולת לשחרר ולא להתעמק במשהו בנקודת זמן מסוימת,
לתת לזרימה הטבעית של החיים להיות נוכחת,
מבלי לנסות להבין ולהתפלסף, גם היא נתפסת כנס.

בואו נשים לב למתרחש בתוכינו.
בואו נבחן ונתבונן במה שקורה בסביבה שלנו.
נאפשר לניסים הקטנים והגדולים להתרחש.
היכולת להיות ברגע ולשים לב לפרטים הקטנים הללו בזמן התרחשותם –
היא נס גלוי והשראה לניסים הבאים.

בחלוף שנה בלוח היהודי, הלועזי, ימי הולדת וחגים,
הינם זמן מבורך לספירת מלאי.
להתבונן אחורה על מה שקרה השנה,
מה הצלחנו לשחרר, מה למדנו, אילו שיעורים סיימנו.

להיזכר בדקויות ובניסים שהתרחשו בתזמון מדויק.
לשים לב לדברים שבזמנו כל כך רצינו ולא התרחשו,
ובדיעבד העובדה הזו שיחקה לטובתנו.

לבדוק מה המטרות השאיפות והחלומות שלנו לשנה החדשה.
לדמיין את רגעי האושר והשמחה שלאחר מכן, כאילו כבר השגנו זאת.
התחושות והערך של הדברים שכאשר נשיג אותם –
נרגיש הצלחה, סיפוק וניסים בחיינו.

לפעמים נדמה שנס הוא משהו שמתרחש כמו קסם על ידי כוח עליון.
כמו שמנו רף מאוד גבוה שעמוק בפנים איבדנו תקוה שיש ביכולתנו להשיג.
כאן חשוב לזכור שאנו באים לעולם כנשמות בגוף,
על מנת ללמוד שיעורים, להתגבר על מכשולים ולהתמודד עם אתגרים.

גם להיות בתהליך מתוך ידיעה והסכמה,
להתקדם לעבר המטרה ולהאמין בלב שלם שהיא ראויה וניתן לממשה –
זו זכות ענקית ופריצת דרך מחשבתית שמניעה לפעולה.

בואו נאפשר לניסים פשוט להתקיים.
הגדלות היא בפשטות.
הפשטות היא אלוהות.

ניסים קורים כל הזמן בטבעיות.
אך הם נחשבים לניסים למי שמוכן לשים כוונה,
לאפשר להם לקרות ולראות אותם בזמן אמת.

מהי אחדות והאם אפשרי וכדאי לך להתחבר אליה

"אין פיצול יש אחדות
 כשיש אחדות אין תחרות
 כשאין תחרות נוגעים במהות"
 (תודעת האחד, אילאנה בהט)

מהי אם כן אותה אחדות?
האם מדובר במושג ניו-אייג'י כלשהו או במהות ומסר?
האם האחדות אכן מתאפשרת בעולם של קידוש העצמי וה"אני"?

פעם מזמן היו שמות אחרים למאכלים כמו בייגלך, קניידלך, קרפלך…
משהו אולי תמים עם נימה מעט גלותית.
כיום ניתן למצוא שמות כמו:
שלי, ביסלי, מתאים-לי ואינסוף לי לי לי ובשבילי.
בכל פעולה, רכישה, באינטרנט, ברשתות חברתיות או בתיבת המייל  –
אנשים שואלים את עצמם מה יקבלו? "מה יצא לי מזה"…???

אחדות היא הוויה – אחדות היא חוויה.
מסר האחדות הוא רגשי  אישי וחברתי.
אחדות היא מצב היא תדר ותוצאה.
אחדות מתקיימת רק מתוך הרפיה אפשור ואהבה.
אחדות היא מהות, אחדות היא צליל,
אחדות היא נתינה וערך לא רגיל,
לכל אדם בכל גיל.

עידן הזהב כבר כאן והכללים משתנים.
כדי להיות באחדות אין צורך בהתנהגות קיצונית של התייפייפות,
או וויתור על עצמך, דעותיך, מחשבותיך, רצונותיך או חלומותיך.
כדי להצליח להיות באחדות  עם אחרים –
חשוב קודם כל להיות באחדות בינך לבין עצמך.
ליצור את "אחדות הניגודים" בין כל החלקים הפנימיים והחיצוניים.
ללמוד להתחבר, להרגיש, לקבל, לכבד, להעריך ולחבק את כל החלקים:
הפיזיים, הגופניים, הנפשיים, הרגשיים, האנרגטיים, הרוחניים והנשמתיים.

לאהוב את כל המכלול בתוכינו.
להיות שלמים עם המורכבות והייחודיות,
לחיות בשלום ובחופש מהצורך להיות או להיראות מושלמים.
להתנהל מתוך פרגון הדדי וחרות מתחרות.
לדעת שגם החלקים הפחות מוארים, הפחות מפותחים –
ניתנים לגדילה ולהתפתחות כאשר אנו פתוחים.
כשמסכימים לוותר על החלק שמאמין –
שהוא כבר יודע הכל ואין מה לחדש לו.

רק ממקום של יחד, של התרגשות ומוכנות ללמוד דברים חדשים,
להרחיב אופקים ולחלוק ידע ניסיון ותובנות עם הזולת –
ניתן להעשיר את ה"אני" ללא אגו, ולהעניק את מתנות העצמי שלנו לסביבה.

ככל שנלמד להכיל את האחרים מתוך ידיעה פנימית עמוקה,
שבכולנו קיים ניצוץ אלוהי, אותה מהות של ידע עשיר המבקש להתגלות,
אותה חברות, חמלה, הכלה, השראה, דוגמא אישית, ברכה וייחודיות.
אותה מתנה שכל אחת ואחד מאיתנו נושאים בתוכינו.
כשנסכים לחלוק את השפע הזה ולהתבשם בשפע של האחרים,
מתוך הערכה כנה ואהבה טהורה, מתוך תחושת ערך עצמי מאוזן,
חף מיוהרה מחד ומביטול עצמי מאידך.
מתוך הכרה והבנה שהבורא מתגלה דרך נבראיו ומצוי בתוכינו.
מתוך הודיה רבה לכך שיש כאן בקרבינו שפע, עושר, אושר, שמחה ואינסוף אפשרויות.
שניתן לנו לממש וליהנות מהן אם רק נסכים לחלוק אותן ביננו ולכולנו.
לוותר על אשליית הנפרדות ולראות מבעד לחומות, תבניות, פרדיגמות, חוקים וגדרות.
רק אז מתוך ההבנה שכולנו אחד, והשלם גדול מסך חלקיו –
נצליח ליצור כאן עולם נפלא של ביחד שכיף נעים ומרחיב את הלב לחיות בו.

אנו נכנסים היום לראש חודש אלול – אני לדודי ודודי לי
זמן להתבוננות פנימית על השנה החולפת
זמן להתחדשות בכוונות במחשבות באמונות וברגשות.
זמן לקבל החלטות ולבחור ב"אחדות הניגודים" ביננו לבין עצמנו,
ביננו לבין אהובינו, ילדינו, חברים, קולגות, שכנים, עמים יקומים וממדים.

אחדות הכוללת את הא' של האלוהות, האני, האחד, ההובלה וההנהגה.
את הדאגה לאח לקרובים ולרחוקים. את הצמד הזוג והביחד.
כאשר האני והאחד מאוזנים ניתן להתאחד ללא חשש,
כשם שארבעת המינים משלבים את הייחודיות
של כל אחד מהם בנפרד ויוצרים אגודה אחת.

ניקח לדוגמא פרח יחיד שגדל בערוגה בעציץ או באגרטל.
אנו נהנים מהצבעוניות, הריח, העלים, הצורה, המרקם הקטיפתי, הרעננות והיופי.
אך כשאנו מתבוננים בזר פרחים המאגד בתוכו ירק, פרחים מגוונים וניחוחות משתלבים –
משהו בלב שלנו מתרחב בהנאה של שכרון חושים.
אינסוף אפשרויות ושילובים של זנים ומינים, מגוון ריחות מרקמים וצבעים.

זו בדיוק הכוונה הפשוטה והטהורה של מסר האחדות.
הפרחים כמו גם השמש או העצים, אינם מנסים להרשים או לשלוט…
כל אחד מהם מעניק לסביבה את מתנותיו הטבעיות מעצם היותו.
כך הצטרפותם לזר היא כל כך טבעית פשוטה ולכן כל כך קסומה.

היכולת ליהנות מהחיבור ההרמוני בין דומים, שווים, שונים או ניגודים.
הרגשת השפע הנילווית והערך המוסף שכל משתתף נותן ומקבל –
זו בדיוק כוחה של האחדות.
חיבור דומה לדומה, חיבור מזרח ומערב.
זהו כוחו של מסר האחדות,
של התדר המתנגן בנעימות כשהלבבות מאוחדים.

להתחבר לאחדות זו זכות גדולה הניתנת לכולנו.
בעזרתה ניתן להתמודד ביתר קלות עם כל אתגר מבית ומחוץ.
לחיות את המהות של עצם היותינו באור גדול.

אהבה

אהבה זו מהות
אהבה היא שיר
אהבה היא כנות
אהבה ממלאה כל נים וגרגיר;

אהבה היא חיבוק לילד הפנימי –
אהבה מאפשרת התעלות מעממי לשמיימי,
אהבת אמת אינה תלויה בדבר –
אהבה היא תדר ואות להיותך מחובר;

אהבה היא שמחה
אהבה היא אמונה
אהבה היא ברכה
אהבה היא מנדלה;

להרגיש את הלב מתמלא ומתרחב –
לחוש קלות בנתינה מבלי להתערב,
להבחין בה ממרחק ולאפשר לה להתקרב –
להסכים להסתנכרן, להתערבב;

להיות אותנטיים מבלי להתרברב,
להתחשב,
להקשיב כפליים –
לפזר בלי חשבון ולהתמלא שבעתיים;

לתת מהלב לאפשר לנשמה,
לפתוח כנפיים לעטוף בחמלה,
להרגיש את הזכות, הברכה, התשוקה –
להתמסר לאיכות, להוקרה, להערכה מתוקה;

לשחרר דעות קדומות ו"רשימת מכולת"…
לחיות כאן ועכשיו מחוץ למערבולת,
זו יכולת זו בחירה –
בהירה, נהירה, אדירה;

מעוררת, נהדרת, מפוארת,
בלי מילים קולה נשמע,
תחת כנפיה כבתוך ערסל –
אינסוף תודות ותפילה מלוא הסל.

א ה ב ה

הרהורים על הזכות להיות הורים

הפעם משתפת בהרהורים מימים רחוקים,
הקשורים בעקיפין למה שמתרחש כאן יותר מדי לאחרונה…

בשנת השירות השנייה שלי, במחלקת נשים ובית יולדות בתל השומר, התמודדתי עם החיים האמיתיים.
אמנם עצם ההתנדבות והחיכוך באנשים, בצוות הרפואי והמקצועי, יחד עם שגרת היום יום, היה בהם די.
אבל אני לקחתי את זה מאוד ברצינות, מה שגרם לי להשאר מעבר לזמן, לבוא בימי חופשה וחגים,
להיות אוזן קשבת וחלק מהסודות הכי אישיים של אנשים.

במחלקה הגניקולוגית ישנם חלקים משמחים וחלקים מאוד מתסכלים.
כך למשל, חדר 8 הוא חדר של נשים הנמצאות בשמירת הריון, בשל סיכון גבוה.
הן יכולות להיות מרותקות למיטה רוב ההריון… כדי לשמור על המתנה הזאת,
שהן ובני זוגן כה מייחלים לממש בפועל.
חדר אחר מיועד ל-IVF, אותם מקרים של שאיבת בייציות, הפרייתן והחזרתן לגוף.
נשים אמיצות שעברו כל כך הרבה, ועדיין עוברות גם כיום.

בחדר 9 היו המקרים האמבולטוריים. כלומר אלה שמגיעים לפעולות של אשפוז יום בלבד.
כך היה מאוד נוח לחבר בין מקרים והפכים, על אף שמעולם לא הצלחתי להבין,
את ההיגיון ההזוי שמאחורי הדברים.

למה כוונתי?

בחדר 9 היו נשים יקרות שהיו נשואות 8-9 שנים, ולא הצליחו להכנס להריון.
הן באו לבדיקת לפרסקופיה לבדוק מה קורה שם בגופן…
מאידך – היו בחדר 9 חיילות צעירות, שבאו לעשות הפלה…

היה לי עצוב!!! בגיל הייתי קרובה לחיילות.
בנשמה וברגש – התחברתי לקושי של הנשים, ולכמיהה שלהן להפוך לאמהות.
זוכרת שהיו לי שיחות עם האחות הראשית והצוות על כך.
ביקשתי לשים פרגוד הפרדה ביניהן.

זה היה קצת אכזרי:
מה שהאחת מייחלת לו ומוכנה לעשות הכל כדי לזכות בפרי בטן –
האחרת רק רוצה לזרוק ולהשליך מעליה!!!
הייתי צריכה להתייחס ברכות ובחמלה, לתת תשומת לב לכולן, לחלק את הקשב והזמן ביניהן,
על אף הסערה שהתחוללה שם מבפנים… זה היה ממש לא פשוט!

היום, כמו בכמה מקרים נוספים ומצערים לאחרונה,
שוב שמענו על תינוק שנשכח  במשך 7 שעות ברכב.
קשה להאמין כמה אנרגיה משקיעים כדי לזכות בילד.
כמה מתפללים שרק יהיה בריא ושלם בגוף ובנפש.
כשזוכים בכך בטבעיות, כשהופכים להורים מתוך בחירה ואהבה,
בשלום, בבריאות, בשמחה, בשפע וביחד – זה בכלל נס ובונוס ענק בעיניי.

רק תסבירו לי מה קורה כאן? האם תינוק הוא חפץ או מכשיר שניתן לשכוח?
לא מרגישים אם הוא איתנו או לא??? לא ניגשים אליו כל כך הרבה שעות?
לא מרגישים את חסרונו בחיבוק, ליטוף, האכלה, החתלה, מלמולים או בכי???!!!…..

אינני מאשימה חלילה. רק מהרהרת בקול.
משתפת בתסכול של נשים שאני מלווה, בהמתנה האינסופית לרגע המיוחל.
בתהליך קבלת החלטות משמעותיות כמו הבאת ילד לעולם בעצמן, או בתהליך אימוץ.
בהתמודדות הלא פשוטה של אמהות חד הוריות על כל המשתמע מכך.

אנו בימים של יציאה מהמצרים.
רבים חשים אנרגיות כבדות, בלבול, משהו לא ברור באויר.
כל מה שמתרחש כאן שייך לכולנו. לא רק למי שזה קרה לו או בסביבתו.
אני מאמינה שכאשר משהו מתרחש בסביבה שלנו – הוא בא לעורר גם אותנו.
יש לנו חומר למחשבה ולבדק בית כפרטיים וכחברה.

לפעמים עומס יתר, תחושת לבדות, אי וודאות, עומס מטלות, דאגות וכדומה –
גורמים להתכנסות פנימה, הסחת הדעת, התבודדות והתנתקות מהסביבה.
חשוב להשתדל למרות הכל, להקדיש מחשבה ותשומת לב גם למה שקורה מסביב.
לפעמים מישהו בסביבה כל כך זקוק להקשבה שלנו.
לא תמיד מוכרחים לתת תשובות…להיות חכמים או לדעת הכל…
רק להיות שם בנוכחות שקטה, בגוף ובנפש, להקשיב ולהרגיש מכל הלב והנשמה.

מאחלת לכולנו בשורות טובות, ימים של שמחה ואחדות.

מה לעשות כשצריכים חיבוק או מילה טובה?

כולנו זקוקים למילה טובה, לאוזן קשבת, לחיבוק ממשי או וירטואלי.
לכולנו חשובה כל-כך תחושת השייכות וההרגשה שאנו מוערכים.

אך מה קורה כשהסביבה לא תמיד תומכת? כשאין יד מלטפת?

חשוב לטפח את התקשורת הפנימית שלנו עם עצמנו.
להיות קשובים פנימה, לשמור על איזון ויכולת להתנהל בעוצמה רכה.
לדעת לקבל החלטות בזמן אמת.
להרגיש טוב עם עצמנו ועם הבחירות שעשינו.

לכן, כשאנחנו מתמודדים עם הצורך לקבל חיזוק מבחוץ,
או עם הרגשה שמוכרחים שמישהו יחמיא לנו או ימחא לנו כפיים –
זה הזמן לנשום לרגע, להתבונן, וללמוד לחזק את עצמנו מבפנים.

יחד עם זאת, כדי להתחזק ולזכות בהדדיות במערכות יחסים –
בכל פעם שההרגשה הזאת עולה, הדרך הכי יעילה ומחזקת,
היא לשים לב מי בסביבה שלנו צריך בדיוק את הדבר הזה.
להיות קשובים לאחר, ולהעניק בקלות ובפשטות מתנה אנושית משלנו.
זו יכולה להיות מילה כתובה או שיחה קצרה, חיבוק, ליטוף, מחמאה, חיזוק,
או כל דרך יצירתית אחרת.

הנתינה הזאת מהלב – נותנת המון ערך לזולת תוך כדי העצמת הנותן בעצמו.
ככל שנרגיל את עצמנו להיות קשובים לזולת, הצורך שלנו יתמלא מעצמו.
תוך כדי החברה שלנו תהיה הרבה יותר נעימה, מפרגנת, אוהבת ותומכת.
יחד ניצור כאן מקום חם וראוי שמאפשר חיים מאוזנים של אחדות ועצמיות.

המון א ה ב ה, הילה

מהי השפעה ונתינה מהלב?

אנחנו יכולים להשפיע לטובה על הסביבה שלנו בפשטות וללא מאמץ.
מעצם היותינו, בנוכחות שלנו, באמצעות המודעות שלנו.
חשיבה חיובית, מילה או משפט שאצלינו הוא חלק מהשגרה –
ביכולתם להביא המון אור התרחבות וחומר למחשבה לזולת.

הימים הללו שנכנסנו אליהם – ימי בין המיצרים / שלושת השבועות הם ימים מאתגרים,
שמטרתם לאפשר לנו צמיחה והגשמה מתוך היכולת להתגבר על מצבים וליצור מציאות מיטיבה.

נתינה לא חייבת להיות בדברים גדולים או בממון.
נתינה מהלב, הקשבה לאחר, חיבוק, מילה טובה, עצה או הכוונה אם התבקשנו –
יש ביכולתן לפתוח צוהר למחר חדש ולעשות הבדל משמעותי בחייהם של אנשים.

בואו נהיה נדיבים!!! גם בדברים הפשוטים והקטנים לכאורה!!!
כשאנחנו עסוקים בעזרה הדדית ובנתינה לאחרים –
אנו למעשה עושים את רצון הבריאה.

לפיכך – מומלץ להקדיש כמה דקות ביום למעשה טוב,
ממש לאמץ זאת כהרגל, מהלב, באהבה וללא תנאי.
הבונוס הוא שהבריאה מתגמלת בשפע את מי שפועל לפי חוקי היקום,
ודואגת למלא את צרכיו.

ימים שמחים של אור ונתינה, הילה

איך להתייחס לדמות הנשקפת לנו במראה?

כשאנחנו פותחים את היום, בשלב מסוים אנו מביטים במראה.
מאוד חשוב מה אנחנו מרגישים מבפנים כלפי אותה דמות הנשקפת לנו במראה.
לשים לב על מה אנחנו שמים את הפוקוס, את הזכוכית מגדלת.
אין הכוונה לסגידה עצמית חלילה.
אך חשוב מאוד שלא להיגרר לקיצוניות ההפוכה ולשדר ביקורת ושיפוטיות כלפי עצמנו.

גישה חיובית, קורנת ומאירה, כזו שמחבקת ורואה את הטוב –
יוצרת הדהוד לתת המודע.
תת המודע אינו מבדיל בין טוב לבין רע, בין אמת לבין דמיון.
תת המודע נוטה להגדיל את מה שאנחנו מתמקדים בו.
לכן, כל אמירה שאנו אומרים לעצמנו, גם במחשבה וללא מילים –
היא פונקציה של האמונות ושל דפוסי החשיבה וההתנהלות שלנו.

ההמלצה היא להתייחס אל הדמות הנשקפת מולנו במראה במידת החסד, החמלה וההכלה.
לזכור שבכל אחת ואחד קיים ניצוץ אלוהי ייחודי, שמבדיל ומייחד אותנו.
לנסות לגלות את הניצוץ הזה, ולשאוב ממנו את הכוח והיכולת להתגבר על מצבים.
לקבל את עצמנו בהשלמה עם כל החלקים.

כאשר מגדילים את הטוב – התדר שלנו משתנה ומושך אלינו עוד ממנו.
כאשר אנו באים ממקום חיובי מעצים ורך – קל לנו יותר להכיל גם את הזולת.
לזכור שגם מי שמולנו הוא יציר נברא, ולמצוא בו את נקודות הזכות.

ניקח לדוגמא ילד קטן שמשתולל או זורק את הצעצועים על הרצפה.
גישה כעסנית שיש בה נימה של רוגז, ענישה, טונים צורמים – לרוב לא משיגה את התוצאה.
ילדים שכועסים עליהם נוטים לכסות את האוזניים ולהמשיך לצעוק…
כשאנחנו רוצים שיתוף פעולה מילדים אנחנו נתכופף אליהם, נביט אליהם בגובה העיניים.
נראה להם דוגמא ונאסוף את הצעצועים ביחד.
נפתח במילה טובה, בחיזוק חיובי, במחמאה.
נשים לב ונחזק את מה שהילד עשה ואת ההקשבה שלו. נתפעל ממנו.

המבוגרים בינינו, אינם מכסים את האוזניים בפועל. הם מתוחכמים יותר, מנומסים לכאורה.
אך הם סוגרים את ההקשבה הפנימית, את ההתייחסות המכבדת לבקשה שלנו.
גם המבוגרים פועלים מתוך מניע רגשי. לכן התייחסות בלתי מכבדת מיד מעוררת בהם אנטי.
גם כשיש לנו ביקורת בונה ומעצימה שבאה מתוך רצון טוב ואהבה לזולת –
חשוב שנזכור לכבד אותו ולפתוח את הדברים במילה טובה.
להראות למי שמולנו שהוא יקר וחשוב לנו. שאנחנו רואים את כל המכלול שבו והטוב שבו.
לתת את ההרגשה שההערה שלנו כלפיו באה ממקום שרואה את הפוטנציאל והיכולות,
ממקום מעצים ומאפשר.

הדברים שנעשים בדרך מסוימת – משתקפים בדיוק כמו אותה בבואה במראה.
לפיכך, כל כך חשוב לשים לב לשני ההיבטים:
האחד – "מה" אנחנו משדרים?
השני החשוב בפני עצמו – הוא כמובן "איך" אנו משדרים.

שינויים גדולים מתחילים בצעדים קטנים.
בואו נתחיל להתבונן במראה של חיינו, בעצמנו ובסביבה שלנו ממקום אוהב.
כך ניצור סביבנו מקום נעים של הכלה, שתשתקף במראת חיינו.
בואו נחייך אל העולם – ונגדיל את החיוך של העולם כלפינו.

 

איך להתמודד עם בירוקרטיה ולהשפיע על הסביבה

לפני שנה, בשעת צהרים, נפגשתי עם חברה וקולגה מדהימה שלא פגשתי זמן רב.
היה לנו המון להשלים… ישבנו ביפו על הדשא מול הים, והיה סיעור מוחות מסונכרן שחבל"ז.
בחזרה לרכב בשעת ערב, גיליתי דו"ח חניה מוזר, על אף שלא היה במקום תמרור כלשהוא…
שורת רכבים חנתה והרכב שחנה לפני היה לא אחר מאשר -… נכון… ניידת משטרה.
ה ז ו י …
צילמתי ושלחתי מכתב.

במאמר מוסגר אציין שאין לי בעיה לחנות רחוק וללכת ברגל.
גם אינני צוברת דו"חות או חובות.
חשוב לי לשלם בזמן כדי לשחרר אנרגיה של חוב או חסר שחוסמת שפע.

בתשובה שקיבלתי, היתה התעלמות מוחלטת מבקשתי ומהעובדה הקשורה לרכב המשטרתי.
נאמר לי שישלחו לי הודעה לתשלום.
הימים חלפו…
השבוע קיבלתי הודעה חדשה, בה קפץ מחיר הדו"ח והכפיל את עצמו.
כשהתקשרתי לברר, ענתה לי בחורה כעסנית ואמרה:
…"לא יעזור לך, אין כאן הבנה, אין התחשבות!!!
רק אם תוכיחי שהיית מאושפזת או בחו"ל או במילואים…
כאן יש חוקים ואף אחד לא מתחשב בכלום.
תשלמי! אין לך ברירה!"…

נשמתי עמוק…
ביקשתי סמכות מקצועית והגעתי היום בזמן שנוכחה במקום תובעת עירונית.
היה לי חשוב להוכיח לעצמי, שניתן לקבל התייחסות אישית ואנושית,
גם במוסדות הכי בירוקרטיים במדינה שלנו.
ביננו, פעלתי מתוך תחושה שאני מעדיפה לתת תרומה למען מטרה ראויה יותר…!
שלחתי אור למקום ועשיתי זימון אנרגטי לקלות, ויתור, קבלה הכלה ורכות.
קיבלה את פני אישה חביבה שהסבירה לי שיש חוק, וזה לא יעזור…
אם אני רוצה – שאפרט בכתב את בקשתי והיא תעביר זאת לתובעת המשפטית.

בזמן שכתבתי, חייכתי אליה ונתתי לה כרטיס ביקור כדי שתראה במה אני עוסקת.
היה חיבור מהיר ושיחה נעימה התפתחה לה.
אמרתי לה שאני מרגישה שהיא נמצאת שם במעין שליחות.
שיש לה המון עוצמות לעזור לאנשים, ושהיא עושה זאת בדרכה דרך תפקידה הנוכחי.
היא אישרה את דבריי בהתרגשות, דמעות בעיניה…
קראה לחברתה לעבודה שתקשיב מה אני אומרת בלי שאני מכירה אותה או את סיפור חייה…
כעבור כמה דקות חזרה ואמרה לי שעלי לשלם רק את מחיר הדו"ח המקורי.

חשוב לי לציין שהנושא הכספי הוא שולי.
ההרגשה הנעימה שלי נובעת מכך שהצלחתי לשנות את התדר והאוירה הנוקשה,
את השכלתנות החוקים היבשים והנהלים.
הוכחתי לעצמי שוב, שמה שאנחנו משדרים, ומהמקום והאנרגיה ממנה אנחנו פועלים –
משם מגיעות התגובות וההתייחסות של הסביבה.
הכל אנרגיה. הכל שיתוף פעולה ואחדות ביננו.
המעגל של נתינה קבלה נתינה, ושל – "דומה מושך דומה" שוב פעל בסנכרון מדהים.

ה ל ל ו י ה

איך להציב מראה מתוך אהבת אמת?

כשאנחנו מאוד אוהבים מישהו, או מישהו מאוד אוהב אותנו –
הן באהבה זוגית, הן באהבה בין הורים לילדים, וכן באהבה בין חברים –
יש צורך לפעמים להציב מראה כדי להצליח להתבונן גם בחלקים הפחות נעימים.

חשוב להיות מאוד מדוייקים, באינטגריטי, לשמור על אותנטיות עוצמתית ורכה.
כדי להצליח בכך חשוב לשקף ולהאיר בעדינות רבה, ממקום נטול אגו או תוכחה.
להתייחס במלוא האחריות ובאותה תשוקה והתלהבות בה אנו מחמיאים ומתרגשים מהאישיות, מהתכונות והכישרונות, מהיופי והמכלול החיובי.

זהו שיעור חשוב וחומר למחשבה.
כשזה בא מאהבה – אין ביקורת, אין שיפוטיות.
רק אהבה טהורה, חמלה ורצון להאיר, לעורר, ולטעת ביטחון במהות.
כשזוכים לקבל ביקורת בונה בדרכי נועם, יש בכך שיפור וקפיצת מדרגה אמיתית.
רק מי שבאמת אוהב מהלב את זולתו – מסוגל להעניק לו את מתנת האמת והחסד,
שתיטיב עימו להמשך.

חשובה הכוונה ועוד יותר הגישה והדרך.
אם זכית בקרבתו של אדם אוהב,
שהראה לך את מה שאף אחד לא העיז להגיד לך ישירות –
סימן שזכית באהבת אמת!!!
מכל מקום, להיות באחד משני הצדדים זו זכות גדולה.

המון א ה ב ה, הילה