איך להקל על קבלת החלטות

איך ניתן להקל על קבלת החלטות יומיומיות או גורליות?

הדרך המקובלת היא בשיטת האילימינציה, קרי – קודם כל לנפות מה לא מתאים לנו.
מניסיוני, הרבה יותר קל לנו לתת עצה למישהו אחר.

ברגע שאנחנו פחות מעורבים רגשית, יש משהו יותר צלול שפועל מהאונה השמאלית במוח,
הצד הגברי, הרציונאלי, הליניארי של ה"צריך" החוקים והמספרים.
יחד עם זאת, מאוד חשוב להתחבר לעצמנו, להרגיש מהבטן ולהקשיב לקולה של האינטואיציה,
לצידו הימני של המוח, הצד הנשי, מעגלי, אינטואיטיבי, יצירתי ויצרי.

הדרך היעילה שאני ממליצה עליה – להעלות הכל על הכתב.

לקחת דף, לחלק אותו לאורכו לשתיים: לכתוב למעלה את הנושא / שאלה, ומתחת – בעד / נגד.
ברגע שמעלים הכל על הכתב, נדמה כאילו אנחנו מייעצים למישהו אחר.
כעת, שימו את הדף במגירה לכמה ימים ותשכחו ממנו.
עצם העלאת הדברים יש בכוחה לעשות סדר בבחירות.
כעבור יומיים שלושה כשתתבוננו בדף – הכל כבר יהיה הרבה יותר נהיר, קל וברור.
הידיעה המיקוד והשחרור עושים את העבודה, והתובנות מתקבלות מעצמן ביתר קלות.

מאחלת לך החלטות קלות, והתחדשות בכל הרבדים.

תובנה מסיפורי מטופלים

כל עוד אנחנו בגוף פיזי כאן על הכדור –
אתגרים, שיעורים, התנסויות ולמידה יהיו מנת חלקינו.
אין דרך לדלג על כך וטוב שכך.

אנחנו לומדים על עצמינו ועל רצון הנשמה שלנו
דרך אנשים, מקומות, מצבים ואירועי חיים.
הכל מתוזמן ומסונכרן.
הרבה פעמים כשאני מקשיבה לסיפורי חיים בקליניקה,
ניתן להבחין בקו מקשר ביניהם.
כמו בסרט או בהצגה, הגיבור הראשי חווה את אותה דרמה בוואריאציות שונות.

חשוב להבין שהאפשרות שלנו היא לבחור בכל פעם
את התגובה שלנו, את ההתייחסות.
רק בעזרת שינוי הגישה שלנו למה שמתרחש בחיינו –
ניתן לסגור את המעגל הזה ולפתוח מעגל חיים חדש ומיטיב.
זה כוחה של מודעות ותובנות, על מנת לחסוך הרבה תסכול ועוד מאותו "תבלין" מר חמוץ…
כדי להפוך את החיים לשמחים, מאושרים ומאפשרים את הגדילה ומימוש המתנות
של כל אחת ואחד מאיתנו.
הדרך עוברת בשחרור הכאב וחיבור לדרך הלב

איך להתחבר לתדר השמחה?

בעוד מספר ימים נחגוג את חג הפורים, חג של שמחה והחג היחיד שיישאר לעתיד לבוא.
בימים הכי מאתגרים שעברתי בתקופות שונות, ותאמינו לי – יש לי חומר לרב מכר…
הדבר היחיד שביקשתי הוא להתחבר מחדש לתדר השמחה.
למה אתם שואלים? מפני שזהו תדר גבוה וכל כך עוצמתי שמשפיע על הכל!!!
לכן כשנאמר לנו: "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד"…זה בהחלט אתגר לא פשוט.

כשהכל זורם לנו בחיים, אנחנו מרגישים טוב, מסופקים ממערכות היחסים שלנו,
מהעיסוק שלנו, מהקרובים לנו – ברור שנהיה שמחים ואנרגטיים.
גם כשהרוב טוב – הרוב קובע ויש יותר תשוקה ומוטיבציה להתמודד עם מה שנדרש.
אבל, כשהחיים לפעמים לא מחייכים אלינו…מה עושים אז?
איך אפשר בכלל לשמוח כשמרגישים חסומים, כועסים, מתוסכלים, בהישרדות, בלבדות, באבטלה?
כשמרגישים שלא מבינים אותנו והכל מרגיש כמו גז בניוטרל?

ראשית לכל חשוב לשחרר את מה שלא משרת אותך יותר.
לקחת פנקס או מחברת ולכתוב בה את כל מה שלדעתך מונע ממך להיות בשמחה.
כעת ליד כל משפט שכתבת – לשים סימן שאלה.
לבדוק עם עצמך האם זו האמת או רק הדרמה של החוויה כפי שהשתרשה אצלך בזיכרון.
עצם הכתיבה והבדק בית יש בכוחן לשחרר את המטען החורג.

כעת, אני ממליצה על כמה דרכים שמשנות באופן מידי את התדר.
ראשית, לנשום עמוק. להכניס אוויר נקי לגוף ולשחרר את מה שמיותר.
רצוי לצאת החוצה למקום פתוח, אל הטבע הירוק, לפארק לחוף הים, לחורשה או למרפסת.
הנשימה אחראית על רוב הפעולות הפיזיולוגיות הנפשיות והרגשיות של הגוף נפש שלנו.

שנית, אני ממליצה על חבר או חברה שיהיו שותפי השמחה הפרטיים שלך.
יש לי חברה מדהימה, כמו אחות קוסמית. בימים לא פשוטים וגם ברגעים שמחים,
אנחנו משוחחות בטלפון, ויש לנו קודים. תוך דקותיים, יכולות למצוא את עצמנו מתגלגלות מצחוק,
משחררות אנדורפינים ונטענות מחדש בשמחה ובחיוניות.
כמובן מוסיקה שמחה או מרגיעה, יוגה צחוק, קומדיה או שהיה בקרב ילדים קטנים ותינוקות –
גם היא עושה את העבודה בכיף.

דרך נוספת להתחבר לשמחה היא באמצעות תנועה.
זו יכולה להיות הליכה, ריצה, ריקוד, או סבב של מתקני כושר בפארק.
משחק בכדור, קפיצה בחבל, עליה במדרגות (בית / משרד) או כל פעילות דומה העולה על דעתך.

הדרך שאני הכי מתחברת אליה, במקביל לכל האחרות – היא בקשה אמיתית וחיבור מהלב.
להיכנס פנימה, לבקש לעלות למקום הגבוה שלנו, להתחבר לאני העליון שלנו,
אל החלק שאינו בגוף ולכן הוא משוחרר ויכול הכל.
מהמקום הזה לבקש להרגיש את תדר השמחה. לאפשר לו לחלחל לכל תא נים ואיבר בגוף.
להכניס אותו אל הלב. לתת לו להתפשט ולהיכנס לכל הגוף ולעטוף אותך בכל ההילה והמרחב.

עוד דרך מעולה היא לנסות להיזכר ברגע מיוחד שבו חווית שמחה אושר והצלחה.
לתת לתחושה הזו למלא אותך מבפנים. לנשום את ההרגשה של השמחה לתוכך ולתת לה לגדול.

מאחלת לך המון שמחה טהורה שתמלא את ליבך ותשפיע על מכלול חייך.

איך להתמודד עם תסמונת ה – "מה יגידו?"

בני האדם הם מאוד חברותיים וזקוקים לחברת אנשים אחרים כדי להרגיש שייכות.
לכן יש נטייה להשוואות, למדידה ולעיתים גם לתחרות.
כל אלה אינם יכולים להתקיים בלי האינטראקציה של היחיד מול הכלל ולהיפך.
אלא, שלעיתים הצורך בקבלת תשומת לב, אהדה, אהבה, והרצון למצוא חן –
גורם לאנשים לאבד את הסנטר / המרכז של עצמם.
להיגרר אחרי דעות מחשבות ואמונות של אחרים, ולוותר על עצמם.
התחושות שמלוות בדרך כלל הן ביטול עצמי, וחוסר הערכה עצמית.
לפעמים עד כדי כך, שמתקשים לקבל החלטה,
זקוקים לעצות מבחוץ על כל צעד ושעל, ואחרי מעשה –
מוכרחים את הטפיחה על השכם או את מחיאות הכפיים…

חשוב לעשות בדק בית בנושא, ולבחון מהיכן אנו פועלים.
מה מניע אותנו ואיפה אנחנו מוותרים על עצמנו –
כדי לפייס או לרצות (מלשון ריצוי) את הסביבה.
אני קוראת לזה תסמונת ה – "מה יגידו?"…

להלן סיפור נחמד שממחיש היטב את התופעה:

סיפור שוק הדעות

בנו של חכם זקן לא רצה לצאת מהבית.
הוא חשב שהוא מכוער ופחד שכולם יצחקו עליו.
אמר החכם הזקן לבנו: "לעולם אל תהיה מושפע ממה שאנשים אומרים!
בוא איתי מחר לשוק, ואוכיח לך שאני צודק."

למחרת, השכם בבוקר, קמו האב והבן ויצאו לדרך.
החכם הזקן רכב על גב האתון, ובנו צעד לצידו.
מיד כשהגיעו אל כיכר השוק, החלו האנשים שם להתלחש:
"תראו את האיש הזה," אמרו זה לזה, "אין בליבו רחמים!
הוא נח לו על גב האתון ומניח לבנו המסכן ללכת ברגל!"
אמר החכם לבנו: "שמעת מה אמרו? זכור זאת היטב, ומחר נחזור אל השוק."

למחרת, הגיעו החכם ובנו אל כיכר השוק,
אבל הפעם ישב הבן על גב האתון והזקן צעד לצידו.
"תראו את הילד הזה, חוצפן שכמותו!" אמרו הפעם כל האנשים בשוק.
"הוא יושב לו בשקט ובשלווה על גב הבהמה, בעוד אביו הזקן והמסכן
נאלץ לגרור את רגליו תוך האבק. כמה עצוב!"
"שמעת מה אמרו?" שאל האב את בנו. "זכור זאת היטב, ומחר נשוב אל השוק."

ביום השלישי יצאו האב והבן מביתם אל השוק.
הפעם הלכו שניהם על רגליהם והובילו בעקבותיהם את האתון.
"תראו את המטומטמים האלה", לעגו להם מיד כל הסובבים.
"הם הולכים ברגל, כאילו שאינם יודעים שחמורים נועדו לרכיבה!"
"שמעת אותם, נכון?" שאל החכם את בנו, "זכור כל מילה, ומחר נשוב אל השוק."

למחרת, ביום הרביעי, רכבו שניהם – האב ובנו, על גב האתון.
בכניסה לכיכר לא יכלו האנשים לעצור את זעמם:
"בושה וחרפה! תראו את שניהם! אין בהם טיפת רחמים –
על הבהמה האומללה שלהם! אנשים רעים!"
"שמעת מה אמרו?" שאל האב את בנו. "זכור זאת היטב, ומחר נשוב אל השוק."

ביום החמישי הגיעו האב ובנו אל השוק, נושאים את האתון על גבם.
"טיפשים!" התפוצצו הסוחרים בשוק מרוב צחוק, "תראו אותם!
סוחבים את האתון על גבם במקום לרכוב עליה!"

אז פנה החכם לבנו ואמר לו: "אתה רואה בני, הנה ההוכחה
שלא משנה מה תעשה, תמיד יהיו אנשים שידברו נגדך.
לכן לעולם אל תחשוש מפני דעותיהם של אנשים אחרים,
שכן אלה משתנות לפי מצב הרוח.
במקום זאת, עשה תמיד את הטוב והישר בעיניך.

*מתוך ההשראה היומית של שמוליק שמואל. המקור לא ידוע.

אם כך, מה אפשר ללמוד מהדוגמאות הללו?

לטעמי, שלאו דווקא לא לשים לב או להיות קשובים לאחרים או לדעותיהם.
אלא שתמיד אנשים מתבוננים על סיטואציה בצורה סובייקטיבית, מתוך עיניהם ועולמם.

לעיתים, מה שהאחר רואה זו למעשה תמונה חסרה…
חסרים בה הפרטים האמת והפרשנות של מי שבחר לפעול בדרך מסוימת.
כמו כן, מה שנכון ומתאים לאחד – לא מחייב שיהיה נכון למישהו אחר.
מה שמתאים לסיטואציה אחת במקום וזמן מסוימים –
לא בהכרח יהיה נכון ומתאים לסיטואציה אחרת.

לפיכך, חשוב להיות נאמנים לעצמנו, להקשיב פנימה,
וללכת בדרך האמת של עצמך, בדרך הלב.
להיות שלמים מבפנים ולוותר על הדרמה שנוצרת בעיניי המתבונן.

איך לתת לאינטואיציות להוביל אותך

  • לחשוב חזק על מישהו ובלי להספיק לחייג, לראות אותו על הצג…
  • להרגיש משהו מהבטן, ולהבין שמצאת פתרון למה שהטריד אותך המון זמן…
  • להיכנס לאינטרנט ולמצוא בדיוק את מי או מה שחיפשת…
  • להיות בחנות ספרים או בספריה, ובלי מאמץ למצוא את הספר שעושה לך את ההבדל…

אלה הן אינטואיציות.
אותם חיישנים שנמצאים בתוכינו,
מובילים אותנו ומדריכים אותנו, במצבים שאי אפשר להסביר.
אלה מאפשרות לנו לזמן מצבים, אנשים, צירופי מקרים והזדמנויות.

אינטואיציה היא מתנה שקיימת בכולנו,
רק חשוב לשים אליה לב. בדרך כלל ההיגיון הוא הקול שמערער…
לכן כל כך חשוב להקשיב לקול הפנימי הזה –
בלי לפסול, בלי לשפוט או לזלזל.
המחשבה או התחושה הראשונה שעולה, היא התשובה האמיתית.

זה המתכון ממנו נולד מסר.
זה המתכון לתקשור ולתקשורת.

נסו ותהנו ♥

למה יש לנו שתי אוזניים ופה אחד?

יש לנו שתי אוזניים ופה אחד –
כדי שנקשיב פי שתיים ממה שאנחנו מדברים.
יכולת הדיבור שמורה לבני האדם.
יש בכוחן של המילים להביע ולבטא, ליצור מציאות ולהדהד ריפוי.

העולם נברא בכוח הדיבור:
"ויאמר אלוקים ויהי אור – ויהי אור."
השורש של ויאמר – א.מ.ר. אמונה, מחשבה, רגש. (תודעת האחד)
כאן מסתתר הסוד כיצד ניתן לברוא מציאות.
חשוב להבין, שמה שאנחנו מאמינים בו הופך למחשבה.
המחשבה בשילוב עם ההרגשה והתחושה שמתעוררת בנו,
באה לידי ביטוי במילים.

הקשבה היא המקור לתקשורת בין-אישית מכבדת הדדית ומקרבת.
יחד עם זאת, חשוב ללמוד להקשיב פנימה לעצמנו.
כמו שאנו עוצמים עיניים ובזמן שינה חולמים ורואים מעין סרט –
כך גם לגבי השמיעה.

ניתן ללמוד רבות מהקשבה פיזית לזולת ומהתבוננות בסביבה.
אך קיימת הקשבה נוספת, עוצמתית מאוד אשר מתרחשת,
מתוך השקטת הקולות החיצוניים והכניסה פנימה.

זו הקשבה שונה…
אז ניתן להקשיב מהלב ומהבטן, לקולה של הנשמה,
ולזכות בהדרכתה.

כדי להצליח בכך יש לנקות רעשים,
לכוונן את התדרים,
לשחרר את המעיק והמיותר –
עד שהכל יהיה בהיר צלול ומואר.

 

* אם גם לך התעורר הרצון להקשיב פנימה –
אשמח לסייע לך לעשות זאת בעצמך,
או להשמיע לך את מה שאין ביכולתך לשמוע בעצמך.

ט"ו בשבט בראי הקבלה

ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן.
האדם נמשל לעץ השדה, לכן זהו יום משמעותי מאוד
ביכולת ההתפתחות האישית והצמיחה שלנו כאנושות.
עולם הצומח מקבל ביום זה אנרגיה וכוח חיים לכל השנה,
בדומה לברכה ולהטענה של בני האדם בחגי תשרי,
המשפיעה על כל השנה.

מנהג הנטיעות מלמד על הזרע הנשתל באדמה,
ומכיל בתוכו את הפוטנציאל ומקור האנרגיה לגדול ולהתפתח.
העץ עצמו על הגזע הענפים העלים והפירות –
מסמל את כוח הגילוי, כלומר את הפוטנציאל שהתממש.

העץ מסמל את יכולת ההתגברות על כוח המשיכה (גרביטציה) הקיים בכדור הארץ.
בדומה לצמחים הפורחים כלפי מעלה ומשקפים את היכולת להתגבר על כוח המשיכה,
גם האדם יכול להתגבר על הרצון האגואיסטי האנושי לדאוג לצרכיו בלבד.
היכולת הזאת נמדדת בנתינה ובאהבה בין אדם לחברו מתוך חיבור לאחדות.

אפשר ללמוד מכך שביום הזה, בט"ו בשבט,
כולנו יכולים ליצור קפיצה קוונטית בתודעה והתעלות מעל הטבע.
זהו יום בעל כוח אדיר לחולל שינוי וניסים.

בנוסף, ט"ו בשבט הוא היום לזרוע את הבקשה להתחבר לזוגיות טובה, מכבדת והדדית.
ביום זה ניתן לבקש ולזמן את בן / בת הזוג לחיים, וכן לחזק אהבה בזוגיות קיימת.
אלה יבשילו ויתממשו בתאריך המקביל בדומה לפריחת העץ והפירות, בט"ו באב, חג האהבה.

מאחלת לך לטעת את הזרעים ולקצור את הפירות.

 

לשחרר את הפחד מהצלחה

היא פנתה אלי ואמרה שהיא מאוד אוהבת לקרוא את מה שאני כותבת.
מאוד מתחזקת ורוצה להפסיק לסבול…

במפגש אחד הקשבתי לסיפור חייה שבחלקו יכל להפוך לטלנובלה.
שחררתי לה את הפחד מכישלון ואת הפחד מהצלחה.
עשיתי לה סדר בנושא הרגשי שליווה את כל מהלך חייה האישיים והמקצועיים.

ראיתי בעיני רוחי איך היא יוצאת לדרך חדשה ובונה עסק עצמאי,
בתחום ספציפי שמתאים לכישוריה, בתוך המתחם הקיים של העסק המשפחתי.
המלצתי על מה כדאי לה ללמוד ולהוסיף כדי להתמקצע ולהיות ייחודית בתחומה.

היא התרגשה ודמעות של אושר ושחרור זלגו להן על לחייה.
יצאה ממני עם כמה טיפים מעשיים ושיעורי בית.
אמרה שקיבלה את הביטחון להגשים את הפוטנציאל והחלום.
נפרדנו בחיבוק, בידיעה שאני כאן בשבילה כשתצטרך.
בטוחה שבקרוב מאוד כולנו נשמע עליה.

לפעמים צריך רק דחיפה קלה וניקיון של רעשים פנימיים ופחדים,
כדי להעיז, לבחור באומץ ולעשות קפיצה משמעותית בחיים.
לצאת מכאב לדרך שבלב.
 

המקור לכל העבר, המשליך על ההווה, ומעכב את העתיד

הרבה זמן יש לך חלום ענקי, אבל משהו מבפנים עוצר אותך מלממש?
מנסה לתת גז, ומגלה שזה כמו לתת גז בניוטרל?

במסגרת עיסוקיי המגוונים, כמובילה תהליכי שינוי והעצמה,
אני פוגשת אנשים נבונים עם רעיונות נפלאים והמון חלומות.
חלקם זקוקים לאוזן קשבת,
חלקם לליטוף או ליד מכוונת.
חלקם איבדו אמון ובכלל לא מאמינים בעצמם.
לוקחים את ניסיון העבר שנכשל והשאיר טעם רע.
נמנעים מללכת הלאה ולנסות מחדש.
ללמוד מטעויות ולהתחשל.

ברגעים כאלה, מבקשים לשמוע מישהו מבחוץ.
שמישהו יגיד ויסביר. לדעת מה הולך לקרות…
לדעת אם יצליח להם או לא…
כאן כישורי התקשור והעברת המסרים פועלים היטב.

חשוב להבין שהחיים דינמיים.
לקבל הכוונה עצה או מסר זה חשוב ומרגיע. לפעמים מציל חיים.
לפעמים נותן שקט נפשי ומאפשר לעשות את קפיצת הדרך.

אבל…

חשוב להבין שמסרים מועברים ונכונים לאותו הרגע.
בהתאמה ליכולת ההכלה של מי שמבקשים אותם.
אנו חיים בעולם שבו – "הכל מצוי והרשות נתונה."
כלומר, בכל רגע יש בחירה.
רק לנו כאנושות ניתנת הפריבילגיה הזאת.
ברגע שאנו מקבלים תובנה ועושים עבודת מודעות –
דברים משתנים ומואצים, ושוב ניתנת הבחירה מחדש.

אם כך, למה בכל זאת אותם אנשים מדהימים ממשיכים לדשדש?
מרגישים כמו ג'יפ שמתחפר בחול?

כמובן שצריך לבחון כל מקרה לגופו.
המכנה המשותף הוא אמונות מחשבות ורגשות המודחקים בתת המודע.
שם מצוי המקור לכל העבר המשליך על ההווה ומעכב את העתיד.
בעזרת אמונה מחשבה ורגש ניתן ליצור מציאות חדשה.

הבשורה היא שניתן לשחרר חסימות מתת המודע וללכת קדימה.
בשביל זה צריך אומץ להיות כנים ואותנטיים עם עצמנו.
להרגיש נכונות ונחישות לעשות דרך וללכת עם התהליך עד הסוף.
לא לוותר ולא להיכנע. בעקביות ובהתמדה.
להסכים לקבל עזרה וליישם את הדברים בלי לזייף.
לקחת אחריות אמיתית, ולהבין שהמחיר של התקיעות, והאין מוצא הרבה יותר יקר.
מחיר מתמשך מתיש ומייגע.

המומחיות שלי היא לתת מפת דרכים פנס וחיצים.
להאיר ולעורר עד שהכל יתבהר.
לשחרר את מה שלא משרת אותך יותר, מתת המודע.
לשתול אמונות חדשות, וליצור לך מציאות מספקת של שביעות רצון.

  • אם הרגשת הזדהות עם הנאמר כאן
  • אם עייפת מלנסות לשים פלסטר כדי שהכאב יחלוף
  • אם התשובות החד פעמיות נתנו לך כיוון, אבל נשארת עם צורך וטעם של עוד
  • אם ה"ביסים" היו טעימים אבל לא ממש השביעו אותך

יש כאן הרבה מידע וחומר למחשבה.
את ההחלטות והאומץ לבחור לצאת לדרך חדשה אני משאירה בידייך.

אני מזמינה אותך לפנות אלי ולתאם פגישה.
יחד נמצא את הדרך לשביל הצמיחה שלך.

נתתי לעצמי מתנה נפלאה, בחינם

הימים הללו של מעברי תדר, חילופי העידנים,
סיום והתחלה משפיעים על כולנו.
במיוחד על אנשים רגישים בכלל ולאנרגיות בפרט.

בשבוע החולף נתתי לעצמי מתנה נפלאה, בחינם.
יצאתי אל המרחבים, אל הפארק אל האויר הפתוח.
גם פגישות עבודה עם עצמי ועם אחרים.
התחברתי לאמא אדמה, לפריחה ולבעלי החיים.
אפשרתי לקרני השמש החורפית להטעין את המערכת.

המון תובנות הגיעו…המון דברים נפתחו וניסים התחוללו.
בשבילי כל דבר אינו מובן מאליו.
נס הוא התגשמות של צורך.
לפעמים גלוי וידוע ולעיתים סמוי.

היכולת לראות את הדברים בזמן אמת,
היכולת לשים לב לפרטים הקטנים,
היכולת להתעלות מעל ולהודות בזמן אמת ,
על השפע והמתנות, גם כשישנם אתגרים –
גם הוא לטעמי נס כשלעצמו.

ממליצה בחום !!!